
ת'ראש
הבי מטאל שומר על כיוונון סטנדרטי ועל ריפים בקצב בינוני עם ווקאלים מושרים — המלודיה שורדת את הדיסטורשן.
גיטרות מונמכות טון, דיוק ומשקל.
בקיצור
מטאל הוא ז'אנר של דיוק. במקום שבו רוק מתגמל נגינה רופפת, מטאל נשען על נעילה מדויקת בין הגיטרות ובין הבאס־דראם — ההידוק הזה הוא שמייצר משקל. הכיוונון הוא המפרט הראשון: סטנדרטי, Drop D, או נמוך יותר, וכל אחד מהם מזיז את האופי כולו. ריפים, לא מהלכי אקורדים, נושאים את השיר, ולעיתים קרובות הם רעיונות קצביים לא פחות ממלודיים. מערכת התופים היא החצי השני: דאבל קיק, סנייר הדוק, ומצילות שחודרות דרך קיר הגיטרות. תתי־הז'אנרים מתפצלים בחדות — המרחק בין Doom ב־60 BPM ל-Thrash ב־200 גדול מרוב הז'אנרים, ושם תת־הז'אנר מעביר הרבה יותר מידע משם הכלים. ווקאלים, כשיש, נעים משירה נקייה ועד גרואלים, וכדאי לציין זאת במפורש במקום להשאיר למקרה.
הדיוק הוא הז'אנר. הגיטרות והקיק חייבים להינעל בדיוק — ההידוק הזה מייצר את המשקל — אז בקש נגינה הדוקה ומקוונטת כאן, גם אם אותה הוראה תהרוס רוק. הכיוונון הוא המפרט הראשון: סטנדרטי, Drop D או נמוך יותר משנים את האופי כולו. תתי־הז'אנר מתפצלים בחדות, ושם של אחד מהם מעביר הרבה יותר משמות הכלים, כי Doom ב־60 BPM ו-Thrash ב־200 כמעט לא חולקים כלום.
הדרכים המדויקות שבהן פרומפט בז'אנר הזה מוציא משהו גנרי.
לקרוא לזה "מטאל" בכלליות כשמדובר בתתי־ז'אנר שחולקים מעט מאוד
שקובע את כל האופי
שנשמעת מרושלת ולא אנושית
להשאיר את סגנון הווקאלס לא מוגדר בין שירה נקייה לגראול




בתוך הז'אנר
תת־ז'אנרים הם לרוב החלטות של סקשן קצב, לא תקופות.

הבי מטאל שומר על כיוונון סטנדרטי ועל ריפים בקצב בינוני עם ווקאלים מושרים — המלודיה שורדת את הדיסטורשן.

דת' מטאל מוריד את הכיוונון, מוסיף Blast Beats ומחליף שירה בגרואלים, כך שהריף נושא את כל המידע המלודי.

Djent נשען על מקצבים סינקופיים עם נגינת Palm-mute בטווח מורחב, כשהעניין הוא הסטה קצבית ולא מהירות.
מי משתמש בזה
אינסטרומנטל Djent, 140 BPM, Drop C. ריף גיטרה מונמך־טון עם Palm-mute שננעל לדאבל קיק, סנייר הדוק, ליד נקי-Ambient מעל מקטע הפזמון. אינסטרומנטל, מדויק.
קשור
עוד ז'אנרים
שניים־עשר ז'אנרים, לכל אחד מפת טמפו, רשימת כלים ופרומפט שכבר עובד.
מהספרייה
מחפשים מטאל כ'מחולל מוזיקת מטאל', 'מחולל ריפים', 'AI metal maker', 'מחולל Djent' ו'הוקם heavy music maker'. כולם ייכשלו באותה צורה אם תשמיט את הכיוונון ואת שכבות הגיטרות. גיטרות ריתם מונמכות־טון בהקלטה כפולה עם פאנינג קשיח — זה מה שעושה מיקס מטאל לרחב; גיטרה אחת נשמעת כמו דמו, לא משנה באיזה מונח הגעת לפה.
Doom יושב מתחת ל־70 BPM, הבי מטאל בין 140 ל־160, ודֶת' מטאל מעל 180 עם Blast Beats. טמפו מפריד בין תתי־הז'אנר באופן נקי יותר מצליל.
ציין את הכיוונון, שכבות הגיטרה וסוג הווקאלים. 'Drop-D, גיטרות ריתם בהקלטה כפולה עם פאנינג קשיח, שירה ולא גרואלים' — זה בריף מלא.
כמעט תמיד כי יש גיטרת ריתם אחת במקום שתיים. הקלטה כפולה ופאנינג קשיח הם למה מיקס מטאל נשמע רחב.
ריפים סינקופיים עם Palm-mute על גיטרות בטווח מורחב, לרוב במשקלים אי־זוגיים. זה הסטה קצבית ולא מהירות, אז ציין את חתימת הזמן.
הפקה לא פחות מהנגינה. דת' מטאל הדוק ומודרני עם ווקאלים של גרואלים; בלאק מטאל בכוונה גולמי ו-lo-fi עם פריטות טרמולו וווקאלים מחוספסים.
ווקאלים מושרים במטאל עובדים טוב. גרואלים וצרחות פחות אמינים, וציון הסגנון המדויק — מחוספס, גרואלי, מושר — מדייק יותר משם תת־הז'אנר.