
בארוק
בארוק הוא קונטרפונקטי — קווים עצמאיים שנעים זה מול זה, עם צ'מבלו והרכב מיתרים קטן במקום תזמורת מלאה.
כוחות אקוסטיים, צורה כתובה, ודינמיקה שיש לה משמעות.
בקיצור
הקלאסי הוא הז'אנר שנפגע הכי הרבה מברירות מחדל הפקתיות מודרניות. דחיסה לעבר רמה קבועה הורסת את מה שעובד: ההבדל בין פיאניסימו לפורטיסימו הוא מבני, לא קישוטי. בקש במפורש דינמיקה רחבה. הכוחות חשובים גם — פסנתר סולו, רביעיית מיתרים, אנסמבל קאמרי ותזמורת מלאה הם עולמות צליל שונים, וציון גודל ההרכב מדויק יותר מציון התקופה. התקופה כן משנה את השפה ההרמונית באופן משמעותי: בארוק הוא קונטרפונקטי ומעוטר, התקופה הקלאסית מאוזנת וסימטרית במשפטים, רומנטי כרומטי וכבד רובאטו, אימפרסיוניסטי מעדיף צבע על פני כיוון. אופי ההקלטה הוא חלק מהז'אנר; בקשה לחלל אקוסטי אמיתי ולא מיקרופון קרוב ויבש הופכת תוצאות גנרטיביות למוצלחות יותר משמעותית.
ברירות המחדל של הפקה מודרנית פוגעות בקלאסי יותר מכל ז'אנר אחר: דחיסה לרמה קבועה הורסת את הניגוד הדינמי שנושא את הצורה. תבקש מפורשות דינמיקה רחבה. תן שם לכוחות — פסנתר סולו, רביעיית מיתרים, הרכב קאמרי, תזמורת מלאה הם עולמות צליל שונים — ולתקופה, שמשנה משמעותית את השפה ההרמונית. בקשה למרחב אקוסטי אמיתי במקום מיקרופון קרוב הופכת את התוצאות שנוצרות למשכנעות הרבה יותר.
הדרכים המדויקות שבהן פרומפט בז'אנר הזה מוציא משהו גנרי.
להשמיט דינמיקה ולקבל תוצאה שטוחה ודחוסה
לציין את התקופה אבל לא את גודל ההרכב
להסתפק במיקרופון קרוב ויבש במוזיקה שצריכה אולם
שמוריד לממוצע של ארבע מאות שנה




בתוך הז'אנר
תת־ז'אנרים הם לרוב החלטות של סקשן קצב, לא תקופות.

בארוק הוא קונטרפונקטי — קווים עצמאיים שנעים זה מול זה, עם צ'מבלו והרכב מיתרים קטן במקום תזמורת מלאה.

הרומנטי מרחיב את התזמורת ואת הטווח הדינמי, ונותן לרובאטו למשוך את הטמפו במקום להחזיק גריד.

מינימליזם חוזר על תאים קצרים עם שינויים איטיים בפאזה, ולכן הוא עובד מצוין כמוזיקת רקע במקום שבו כתיבה רומנטית הייתה משתלטת.
מי משתמש בזה

כתיבה תזמורתית עם טווח דינמי אמיתי, מה שהפקת פופ דחוסה לא יכולה לספק.

חומר אינסטרומנטלי עם מבנה אבל בלי מילים שמתחרות בקריאה.

הלחנה תואמת-תקופה לסביבות היסטוריות, בשכבות כדי שהעוצמה תוכל לעלות.

קטעי כניסה וטקס באורך מוגדר, בלי לרכוש רישיון להקלטה.
נוקטורן לפסנתר סולו, תקופה רומנטית, מי מינור, רובאטו. דינמיקה רחבה מכמעט-שקט עד מלא, דוושת ססטיין מוחזקת ארוך, הוקלט באולם אמיתי. אינסטרומנטלי.
קשור
עוד ז'אנרים
שניים־עשר ז'אנרים, לכל אחד מפת טמפו, רשימת כלים ופרומפט שכבר עובד.
מהספרייה

The Invisible Orchestra
Aurelius Falk

מחקרי חורף
The Arden Quartet

Nocturne in G
Ilse Vandermeer

String Quartet No. 4
The Arden Quartet

Suite for Harpsichord
Anselm Ruiter

Winter Largo
Konstantin Reyer
קלאסי נחפש כ'מחולל מוזיקה קלאסית', 'יוצר מוזיקה תזמורתית', 'מלחין AI', 'מחולל סימפוניות' ו'מחולל מוזיקת פסנתר'. המונחים הרחבים מייצרים פאדים; הספציפיים מייצרים כתיבה. ציין את ההרכב — רביעיית מיתרים, תזמורת קאמרית, פסנתר סולו — ואמור מה להוציא, וכל אחד מהחיפושים האלה יסתיים במשהו עם קונטרפונקט אמיתי.
הוא מסוגל להפיק כתיבה תזמורתית וקאמרית משכנעת, במיוחד כשאתה מציין את ההרכב ואת הצורה. הוא הכי חלש בפיתוח ארוך-טווח, שזה בעצם מה שהמבנה הקלאסי נשען עליו.
תן שמות לחטיבות והוצא את מה שאתה לא רוצה. 'סקשן מיתרים מלא עם כינורות בדיוויזי, נשיפה מעץ עונה, בלי כלי הקשה, בלי כלי נשיפה ממתכת' — זה מה שמונע מפרומפט תזמורתי להפוך למוזיקת טריילרים.
מטרה. כתיבה קלאסית מפתחת את החומר שלה לאורך זמן; כתיבה סינמטית משרתת תמונה ונבנית סביב רגעים ספציפיים. הן חולקות כלים וכמעט שום דבר אחר מבנית.
שני כינורות, ויולה וצ'לו. לבקש קווים עצמאיים באמת במקום 'מיתרים' — זה מה שמייצר כתיבה במקום פאד מתמשך.
מונחים באיטלקית במקום מספרים — largo בערך 40–60 BPM, andante 76–108, allegro 120–168. לתת גם את המונח וגם מספר נותן את התוצאה הכי אמינה.
התוצר הוא שלך לשימוש לפי תנאי המסלול המסחריים שלך. שים לב בנפרד שביצועים ליצירות נחלת הכלל עדיין נושאים זכויות בהקלטה עצמה.